פקודת מס הכנסה קובעת כללים המתירים לאדם לנכות הוצאות.
בסעיף העיקרי הוא סעיף 17 לפקודה שקובע כי על הוצאה להיות כולה לצורך הפקת הכנסה. גם סעיף 31 לפקודה מתייחס לנשא וקובע מספר סייגים.
שתי הסעיפים יוצרים מצבו בו לעובד שכיר אין יכולת לנכות הוצאות מהכנסתו פרט להוצאות ששולמו כשכר טירחה למומחה בתחום מיסים (יועץ מס, רואה חשבון או עורך דין) עבור טיפול ולו השפעה ישירה על המס של האדם.
אך קביע זו אינה מדוייקת. קיימים עוד מספר מצבים בהם רשאי עובד שכיר לנכות הוצאות מסויימות ובתנאי כי אם לא ישא בהם, לא יוכל להמשיך להתפרנס מעיסוקו.
הדוגמה: רופא שכיר המועסק בבית חולים בשכר שלא מחייב אותו בהגשת דו"ח לרשויות . בית החולים מנכה מהרופא מספר הוצאות כמו: דמי חבר ועד הרופאים, ביטוח אחריות מקצועית וכד'. אם הרופא יסרב לשלם את בסכומים הנ"ל המסתכמים באלפי שקלים לשנה, לא יוכל לעבוד בבית החולים ולכן לא יוכל להתפרנס ממקצועו. לכן, הוצאות אלה, אשר לא באות לידי ביטוי בטופס 106 השנתי של אותו רופא, הינן הוצאות מוכרות. על הרופא להגיש דו"ח שנתי לרשות המיסים בו הוא יוכל לדרוש את ההוצאה הנ"ל.
דוגמה נוספת: אדריכל שכיר יוצא להשתלמות שלא במימון המשרד.לאחר סיום השתלמות האדריכל נותן באןתה עמדה במשרד, לאל קידום או העלאה מהותית בשכר. תשלום ששילם האדריכל עבור ההשתלמות יהיה הוצאה מוכרת כיוון שלא נתנה לו שום יתרון על ימיתיו למשרד אלה שמשה לשימור הידע הקיים.
עוד מצב של הוצאה המוכרת בידי שכיר : עובד הגיש נגד מעסיקו לשעבר תביע לבית דין לעבודה בסוגיית שכר שבמחלוקת (הלנת שכר, שעות נוספות, תשלומים סוציאלים וכד'). במידה והעובד זוכה ומעסיקו לשעבר משלם לו את סכום החוב, הכספים הנ"ל ממוסים אילו היו הכנסות מעבודה לפי שיעור מס שולי של התובע. כיוון שיש כאן השפעה ישירה על מיסוי של אותו עובד שכיר, דהיינו כי השכ"ט ששילם לעורך דינו הינו הוצאה מוכרת.
ישנו עוד מספר מצבים דומים בהם עובד שכיר יהיה רשאי לדרוש הוצאות שאינן שכ"ט למייצג. מה שמשותף לכל ההוצאות הנ"ל הוא שהן יהיו קשורות באופן ישיר לפעילותו המקצועית של אותו אדם וכי ללא הוצאות אלה לא יוכל להמשיך לעסוק במקצועו, כלומר שאין מדובר בהוצאה הנותנת לאותו אדם יתרון כל שהו על אחרים אלה מהווה שמירה על הקיים בלבד.
את ההוצאות אלה יכול עובד שכיר לבקש עמצאות הגשת דו"ח שנתי לרשות המיסים. חשוב לציין, כי מדובר בהגשת דו"ח מלא ולא בבקשה להחזר מס.